אתם מכירים את ההרגשה הזאת?
שאתם רואים/קוראים משהו שעשיתם בעבר,
ואתם אומרים לעצמכם:
וואלה, זה טוב!
מה, בטוח אני עשיתי את זה?
זה מה שקרה לי היום;
בהרפיה כזו של אחרי החגים,
עברתי על חומרים שלי,
ומצאתי את הפוסט הזה.
העתקתי אותו ככתבו וכלשונו,
רק האיורים מחודשים
זהו זה.
עכשיו לנוח.
אחרי שהכנו אוכל, אכלנו אותו, ניקינו אחרי.
ארזנו מזוודות, נסענו, חזרנו, פרקנו מזוודות.
בנינו סוכה, פרקנו אותה.
כיבסנו סדינים ומצעים.
עכשיו צריך להסדיר את הנשימה,
להסתכל ימינה ושמאלה, ו—
הופ, הופ, הופ!!!
תיבת המייל מתפוצצת מסערה ואנרגיה:
עורו ישנים, רוצו לעמלכם.
אחרי החגים הגיע!!
נא לשנס מתניים,
לשוב מהר לשיגרה, להיכנס לשוונג,
להוציא את התכניות שבוודאי הכנתם לפני, ותתחילו ל…
— רגע!!!
באמת? חייבים "לשנס מתניים"? "להכנס לזה"?
לא בטוח. ממש לא.
גם אם אתם חלק מציבור משמעותי שחש הקלה עם החזרה לשיגרה,
לא בטוח שהסתערות כזו היא הדרך הרצויה.
לא בטוח שזו דרך כ"כ מוצלחת להיכנס לשגרת חורף ארוכה ארוכה.
(שנה מעוברת, כן?)
בצורה כזו המערכות שלנו נכנסות לסטרס.
עוד לא שיחררנו מהגוף את הלחץ שהצטבר בו,
בגוף, בשרירים, במוח, בלב,
וכבר אנחנו מעמיסים עליו משא חדש.
אז איך כן לחזור לשגרה?
הרי סוף כל סוף, זה מה שצריכים לעשות.
הנה מודל הזמנים לחזרה נכונה לשיגרה:
עבר:
רגע לפני שרצים הלאה, חשוב לעבד את מה שהיה.
דברו על זה. על מה שהיה מוצלח, ומה שפחות.
על הנאות ושמחה, וגם על אכזבות וכעסים.
נקו שולחן לפני שרצים הלאה.
הווה:
צרו מחדש את הגבולות, ובנו את סדר היום.
כולל הזזת השעון הביולוגי לנורמליות.
תפריט מסודר ומאוזן.
עתיד:
הגיע הזמן לבחור בעסק מחדש.
להתחבר לאהבת הראשונים שלכם.
ולהתקדם לחורף פורה.
מה הצעד הראשון שלכם אחרי החגים?
זהו צעד שאתם בוחרים בו,
או ככה כולם אומרים/חושבים/עושים?