יש מי שצריכים אישור להתאמץ. אני נתתי אישור לנוח – והם ברחו( יעדים 2)

יש לנו 2 תנועות נוגדות-
כיווץ, או מאמץ,
והרפיה.
בד"כ אנחנו רגילים לשים את הפוקוס
על כיווץ, על הפעולה, על המאמץ.
וההרפיה- היא ממש מלחיצה.
מה יקרה אם ארדם ככה בשמירה?
מה אני אפסיד?
הרי כולם ירוצו! ואני אשאר מאחור!
מה אתם לא רוצים להספיק עד החגים?(יעדים 1)

נכון, זה נגד מה שלימדו אותנו.
שעסק צריך תוכנית. מטרות. חזון. יעדים לרבעון.
אבל בינינו?
לפעמים דווקא היעדים הם מה שמרחיקים אותנו מהמהות.
כי הצבת יעדים יכולה להיות דבר מצוין –
אבל היא גם יכולה להפוך למלכודת.
צמיחה (6)

צמיחה לא דורשת יותר מאמץ.
היא דורשת יותר סדר והתאמת תשתיות.
אז לפני שאתם יוצאים למהלך שיווקי גדול,
לפני שאתם מכריזים על הכפלה,
לפני שאתם דוחפים עוד עבודה למערכת,
תשאלו שאלה אחת:
איזה תחום בעסק שלי צריך לעבור שינוי
כדי להכיל את רמת הצמיחה שאני רוצה?
צמיחה (5)

הבנו שחובה לאתר צוואר בקבוק,
כי לפני שמגדילים את העסק
בודקים מי/ מה לא יעמוד בזה.
איך באמת מאתרים צוואר בקבוק בעסק?
צמיחה (4)

מה קורה כשאנחנו רוצים לקדם את העסק,
להעלות רווחים, להפיק יותר?
אנו עלולים לפגוש צוואר בקבוק כזה,
שלא רק שלא יאפשר להתפתח,
אלא עומס עליו עלול לחבל ולמוטט הכל.
צמיחה (3)

2 החברות שהיה להן עתיד מבטיח
קרסו בגלל חסר בתשתיות.
זהו הסיכון המרכזי בצמיחה לא מבוקרת.
לא רק בחברות הגדולות.
גם בעסק הקטן,
אם אתם מקבלים עוד ועוד לקוחות,
אבל זמני ההמתנה גדולים,
זמני האספקה מתאחרים,
אין מענה נורמלי ללקוחות,
הקריסה בו תבוא.
צמיחה (2)

בשלב ראשון ננסה יחד להבין,
מתי הזמן שלנו לצמוח,
ומתי נקפיא תכניות צמיחה.
חשוב לבחון את המוכנות לצמיחה הן מבחינה אישית,
והן מבחינת העסק.
כי מצד אחד, אנחנו לא יכולים לנתק את העסק
מהחיים האישיים שלנו,
מצד שני הרבה פעמים לנו ולעסק אינטרסים שונים.
צמיחה (1)

אני רואה את המסרים סביבי, ומזהה טרנד חדש:
כבר לא מדברים על שיווק ועל עוד לקוחות,
מדברים על צמיחה אקספוננציאלית,
על סקיילינג והכפלות וכו'
פחות משנה איך בדיוק מבטאים את זה,
ובאלו מונחים מרשימים משתמשים.
השורה התחתונה שווה:
מה אתם עובדים כמו גמדים?
בואו לגלות עולם ולגדול בענק.
מה היית עושה עם שעה במתנה?

לא עצם הקצב המהיר הוא הבעיה.
הבעיה מתחילה כשהקצב של העולם
הופך לקצב שאנחנו מרגישות שאנחנו חייבות לחיות בו.
ואז אנחנו רצים, לא כי זה הקצב שמתאים לנו,
אלא כי נדמה לנו שאם נעצור לרגע, נישאר מאחור.
אז מה עושים?
אסור לעצור! אם תעזבני יום- יומיים אעזבך

אולי השאלה אינה:
"האם אני עובד או נח?"
אלא:
"האם אני יודע לנוע בין עבודה למנוחה?"
כי אנחנו לא מתקדמים למרות העצירה.
אנחנו מתקדמים גם דרכה.
חיים בריאים אינם רצף בלתי פוסק של פעולה.
הם תנועה בין מאמץ להרפיה.
בין מיקוד לשחרור.
בין עשייה להתחדשות.
הרפיה אינה הפסקה מהחיים.
היא אחד המנגנונים שמאפשרים לחיים להתפתח.