חשוב במיוחד לערב פסח.
ראו הוזהרתם.
בעוד שלושה שבועות תמצאו את עצמכם אחרי פסח.
ואז תיבת המייל שלכם
תוצף בפוסטים, כתבות ומאמרים:
אחרי פסח הגיע!
הגיע את הפירעון.
כל הדחיות, ההבטחות ההתחמקויות-
זהו. הגיע זמנם.
יום נקם ושילם.
כך לפחות אני מרגישה
מול המבול הזה.
אז בואו נתכונן לזה כבר מעכשיו.
ע"י שתפסיקו לדחות, ותעשו הכל עכשיו ומיד?
מה פתאום. ממש לא.
חשבתם פעם למה קיימת תכונת הדחיינות?
אם לכל בריה יש יעוד,
כולל לעכביש של דוד המלך,
גם לדחיינות חייבת להיות תכלית.
השבוע הכרתי מושג חדש. TK שמו.
אתם מכירם את צמד האותיות TK?
תחפשו במילון או בגוגל את צמד האותיות הללו,
תמצאו אותן בשתי מילים בלבד,
ובסיומת כתובות האינטרנט של מדינת טוקלאו
(יודעים איפה היא בכלל? אני לא)
וזהו בדיוק הקסם שלהן.
TK לא נוהג להופיע בצמידות,
לכן הוא נקרא "סימן עורך"
השימוש בו הוא כזה:
כשכותבים מאמר או חומר כשלהו,
ונתקעים במשהו,
לא צריכים באמת לעצור, להיתקע או לחכות.
פשוט שמים TK ועוברים הלאה.
כשרוצים להשלים את כל הדברים הדחויים,
משתמשים באופציה של חיפוש המילה,
ובהקלדה אחת, כל ה TK מסומנים.
קיומו של TK אומר,
שאנחנו לא חייבים לעצור ולחכות
כשמשהו לא בא, לא הולך, בקיצור תקוע,
ולא משנה למה.
TK ועוברים הלאה.
אני שונאת לקרצף סירים?
TK ועוברים לחלון.
חשבתי שאחרי פסח,
רשימת התפוצה שאקים כבר תהיה מוכנה לדיוור,
אבל ממש אי לי עכשיו אנרגיה לזה?
TK ויוצאים לקניות.
תחשבו על זה שלא סתם אנחנו דוחים דברים,
ועובדה היא, שלא כל דבר אנחנו דוחים.
אם אני חובבת בישול,
אני ממתינה בקוצר רוח
למטבח הזוהר של פסח,
עם חומרי הגלם של חצי שנה בבית אחד,
ומסתערת.
ולמה דברים אחרים אנחנו דוחים?
לא סתם לא בא לנו עליהם.
אלו דברים שתוקעים אותנו.
אם בגלל פרפקציוניזם,
אני חושש שלא יהיה ביצוע מושלם,
אז אתחיל מחר.
אולי אני ממש לא אוהב לעשות את הפעולה הזו,
למרות שהיא כנראה צריכה להיעשות,
אז אני בורח.
וייתכן שסתם כך אין לי אנרגיה עכשיו,
בפרט עבור משהו שאני לא מאד אוהב לעשות,
אז אני מתחמק.
במקום להילחם עם עצמכם,
מהיום יש שיטה חדשה:
שמים TK ועוברים הלאה.
במה זה שונה מסתם לדחות?
כשאנחנו דוחים משהו,
אנחנו שמים אותו על סטנד ביי,
והוא מנקר לנו בראש כל הזמן.
הראש לא צלול ולא פנוי.
הרי כבר אנחנו הולכים לעשות אתזה!
כשאנחנו שמים TK
קודם כל, אנחנו מדברים על זה
שכרגע אנחנו דוחים.
ולא מרמים את עצמינו ואת הסביבה
עם ההבטחה השחוקה: עוד מעט.
אנחנו גם לא נתקעים בגלל זה,
מפנים את המחשבה,
זורמים ועוברים הלאה.
מנגנון הדחיינות בא לעזור לנו לא להיתקע.
ה TK משחרר לנו את הפעולה מהמוח,
שתפסיק לנדנד לנו,
ונוכל באמת לעבור הלאה.
וגם משאיר לנו סימן,
שיש כאן משהו שלא הושלם.
איך שמים TK?
מכינים לו כלי קיבול, איזשהו דלי,
בו אנחנו משליכים לעת עתה את מה שתוקע אותנו.
לי יש רשימה שחורה כזו, תלויה על קיר המשרד.
זה יכול להיות בקובץ אקסל, בסוף היומן,
כל אפשרות שעולה בדעתכם.
ואז, אחרי פסח,
כשכל השופרות ייתקעו לנו חזק באוזניים,
אנחנו נשלוף את רשימת ה TK שלנו.
מה נעשה איתה?
טוב, זה כבר לאחרי פסח.
עכשיו פשוט זורמים.
פסח כשר ושמח,
לנו ולכל בית ישראל.