נולדנו להיות – או שלא?

אני זוכרת את הפעם הראשונה שחשבתי,

שאולי גם אני אוכל יום אחד לסרוג.

התלהבתי מאד לראות את סבתי

עם תנועת המסרגות הזריזה,

והסריג הולך ומתארך.

ממש סוג של פלא.

כשסבתי ע"ה הראתה לי לראשונה

איך להעלות עיניים,

זה היה נראה לי פעולה קטנה מידי,

ומורכבת מידי,

ואיך למען ה',

דרך הפעולה הזאת אני אלמד לסרוג,

וסריג מולא ילך ויצמח לי בין המסרגות.

אבל כח הרצון היה חזק,

ומלולאה, ועוד לולאה, ועוד אחת,

תחילה ברבול, ובהמשך בדינמיות סבירה,

לאטלאט התחיל להתהוות סריג קטן.

וככל שהתמדתי, ובצעתי עוד ועוד כריכות וליפופי צמר,

עוד ועוד עיניים,

הפעולה הלכה ונהיתה קלה יותר ויותר.

למעשה, כל הפעולות המקצועיות,

כמו נגינה, ספורט, או אפילו ניהול צוות,

וסריגה, ובישול ואפיה-

בכולם:

זה נהיה קל יותר

כשמצליחים בזה.

ואיך מצליחים בזה?

מתנסים שוב, ושוב, ושוב, ושוב.

מה מונע מאיתנו להתנסות?

הבעיה היא שאנחנו, כמו בהרבה תחומים,

הולכים לקצוות.

או שלא נצליח, ואין סיכוי, ובואו נרפה מראש,

או שנהיה מס' 1: המבריקים, הבולטים, הנוצצים.

אבל הקצוות הם נדירים.

בין אם- בכלל לא, ואין סיכוי,

ובין אם- להיות בטופ.

אבל ביניהם יש כ"כ הרבה מקום,

ואפשרויות.  ויכולת להצליח.

אם רק נרשה לעצמינו להתנסות.

מכירות זו מיומנות שאנחנו נוטים לומר עליה:

או שיש לך את זה,

או שלא.

כבעלי עסק נראה לנו ש-

או שנולדנו להיות אנשי מכירות בולטים,

עם וורבליות ואומץ,

או שלא.

אבל שוב, אלו הקצוות.

וביניהם יש לנו מרחב כ"כ גדול להצליח!

רק צריך ללמוד ולהתנסות.

ואולי נשנה גם קצת בניסוח:

במקום: הוא נולד להיות איש מכירות,

נאמר: הוא טוב במכירות.

ובמקום: אני לעולם לא אהיה טובה במכירות,

נאמר: אני צריכה ללמוד מכירות!