להצליח לקלוע בסקיצה הראשונה
(הגרפיקאי)
לתכנן דירת חלומות, עם חלוקה מושלמת ואווירה,
שמתקבלים ללא שינוי אחד.
(האדריכל)
ליצור את התסריט המושלם, ללא תיקונים ומחיקות,
שכובש מיד כל לב.
(התסריטאי והמחזאי)
לערוך את הוובינר המושלם, ולמכור
ל25% מהמשתתפים מיד בפעם הראשונה.
(כל בעל עסק)
לא רק שאין לזה כמעט סיכוי,
המשאלה הזו היא מלכודת.
כשאנחנו שואפים למושלמות,
אנחנו מרגישים רוב הזמן ככישלון.
כי הלקוח לא אהב את הסקיצה השלישית,
כי בעל הדירה חולק על התכנון שלך,
כי התסריט לא התקבל על לב כל רואיו.
ואז מה שקורה זה, שאנחנו שואפים גבוה,
אך בעצם נשארים כל הזמן בתחתית.
אבל, כשאנחנו יורדים מהשאיפה למושלמות,
כשאנחנו פונים במקום זה ללכת למחלקת ה"יותר טוב",
אנחנו נמצאים בתהליך ובתנועה מתמדת של שיפור.
אמנם "שיפור" לא נשמע מלהיב או חדשני,
עם זאת, דוקא שיפור מתמיד הוא זה שמביא את התוצאות.
כי אז דברים מתחילים באמת לקרות,
ויש לנו פתאום המון הזדמנויות:
הזדמנות ללמוד, לשנות, לערוך, להסיר חלקים פחות מדויקים, להוסיף.
ואם אנחנו גם מעסיקים עובדים,
גם להם מגיעה תרבות של "יותר טוב" ו"שיפור מתמשך".
גישה כזו מפתחת את העובדים,
מאפשרת להם לשפר מיומנויות,
מבטיח להם הקשבה של ההנהלה,
מקדם שיתופי פעולה בתוך הצוות.
אלו בדיוק הדברים שמלווים את העסקים שמגיעים מכאן לשם.
כשאנחנו יורדים מהלחץ לא לטעות, אף פעם, בשום דבר,
אנחנו מאפשרים, ומייצרים מקום לצמוח.