אבל אני רוצה!

"רגע, שאני אבין, זה רק אימוני כושר? אין גם תפריט תזונה?

הרי דיברנו שהמטרה שלי היא ירידה במשקל,

איך אפשר להבטיח ירידה בלי שילוב תזונה?

ואם כבר אני משקיעה בתהליך, אני רוצה מעטפת מלאה"

ובגלל שזו לא הפעם הראשונה שאתם שומעים את הדרישה/ הבקשה הזאת,

אתם מתחילים להתבלבל:

אולי אתם חייבים להוסיף את השרות הזה?

אם זה מה שהמתחרים נותנים,

וזה מה שהלקוחות מחפשים, 

אז מה?!

לא יודעים. 

"אני מבקש שתדריך אותי גם בשיווק,

כי אני מעדיף שהכל נעשה במקום אחד."

אתם יכולים לתת את המענה הזה,

אתם לא בטוחים שאתם רוצים,

כי אתם לא אוהבים,

כי לא בא לכם,

כי לא זה מה שנותן לכם סיפוק.

אבל הלקוח דורש! לתת? כן או לא?

כאן מתחילה התנגשות פנימית עמוקה: 

מצד אחד, העסק הוא המקום שלכם לביטוי עצמי, להנאה ולסיפוק, 

ואתם לא רוצים לבטל את עצמכם בפני כל דרישה. 

מצד שני, בלי להקשיב לצרכים האמיתיים של האחר, 

העסק פשוט לא יעבוד.

—

נעים להכיר את הסקאלה החברתית.

כשבקצה אחד האני,

בקצה השני הקבוצה.

עד לפני כמה עשורים, העולם היה בקצה החברתי של הסקאלה.

באווירת הקומוניזם, לעצמי לא היה ערך משל עצמו.

הערך שלו היה מותנה בכך שהוא חלק מקומונה.

עם פרוק הקומוניזם,

והתפתחות מואצת של הקפיטליזם,

התפתחה הגישה שממוקדת בפרט.

יותר מדויק: כל פרט מרוכז בעצמו,

עד כדי 'אלילות' של האדם כלפי עצמו.

המון הקשבה עצמית:

מה הרצון שלי? מה יעשה לי טוב?

מה יביא לי סיפוק?

הגענו להקצנה של אוסף יחידים שדואגים לעצמם.

אחד המקצועות המתפתחים והפופולריים היום,

זה האימון החברתי.

בהכשרה שעברתי הסבירו לנו,

שזקוקים לאימון הזה, לא רק ילדים עם קשיי תקשורת

ובעיות חברה אמיתיות,

אלא כל ילד שנולד עם מסך ביד, ועסוק בעצמו,

זקוק לאימון כדי לגלות שיש עולם סביבו.

ב"ה אצלינו זה לא המצב,

אבל אני חוששת שאנחנו בדרך לשם.

אני פוגשת את העיסוק המוגזם במימוש עצמי,

בחיפוש אחר פעילות שמרגשת אותנו,

התרחקות מפעילות שלא מסיבה לנו הנאה או סיפוק מיידי.

אנחנו חייבים להבין,

שכדי שיתקיימו חיים תקינים,

חייבים לראות את האחר.

לתת מעצמינו בשביל השני,

גם אם זה לא תורם לי המון לחווייה, או לאנרגיה,

או לאינטרסים הכלליים שלי.

בפוסט הקודם דיברנו על איזון.

הבנו שאין דבר כזה איזון,

אלא גם וגם.

זוהי הדרך הישרה שיבור לו האדם,

"כל שהיא תפארת לעושיה,

ותפארת לו מן האדם". (מסכת אבות)

גם להיות מחוברת לעצמי,

גם לראות את הסביבה.

גם לבחון מה אני רוצה לתת,

גם לבחון למה השני זקוק.

כבעלי עסק, אנחנו צריכים חיבור לעסק, לחוזקות,

לפעילות שאנחנו אוהבים.

אבל אם נשאר שם, ורק שם,

לא יהיו לנו לקוחות.

אנחנו צריכים להכיר את הלקוח, את הרצונות והצרכים שלו,

להיות שם בשבילו,

לתת לפעמים משהו שפחות בבייס,

אבל בלי מחיקה עצמית.

גם שמירה על האינטרסים שלי,

גם של הסביבה.

גם של העסק, גם של הלקוחות.

איך זה נראה למעשה?

אני מבינה את הלקוחה שרוצה הדרכה בתזונה,

בוחנת מה, כמה ואיך יהיה לי נכון לתת מענה כזה:

אולי שת"פ עם תזונאית?

או רעיון אחר שיכול לתת מענה שיתאים ללקוחה ולי.

הדרכה גם בשיווק?

למה כן? למה לא?

ואולי: איך כן?

באיזו דרך אוכל לתת מענה,

שיעזור ללקוח, ויתאים לי?

איזו פעילות בעסק, אתם לא אוהבים,

אבל היא נצרכת כחלק מהשרות ללקוח?

איך אתם יכולים לתת מענה, 

בדרך שטובה לכם?

<<לפוסט הקודם

לפוסט הבא>>>